שאול אלזם נ' חברת מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

ביום 24.5.10 ניתן פסק דין בהעדר המבקש, אשר זומן כדין לדיון ולא התייצב.

המבקש, התובע בתובענה העיקרית, מבקש את ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

על פי נימוקי הבקשה, המבקש לא התייצב לדיון, מסיבות רפואיות. המבקש צרף אישור רפואי על שחרור מבית חולים ביום 11.3.10, חודש וחצי לפני הדיון, וכן אישור כי איננו יכול לעבוד מיום 1.5.10 ועד יום 31.5.10.

המשיבה התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין. המשיבה טוענת כי המחלה היתה ידועה זמן רב לפני הדיון, והמשיב לא ביקש לדחות את הדיון מבעוד מועד. יתרה מכך, קיים מספר טלפון של נציגת הנתבעות אליו המבקש יכול היה להודיע על אי התייצבותו, ולא להטריח לשווא את נציג הנתבעת מתל-אביב. עוד נטען כי גם האישור הרפואי שצורף לבקשה, איננו מצדיק העדרות מבית המשפט, אלא רק שחרור מעבודה.

לגופה של התביעה, טוענת המשיבה כי מדובר בתביעה מופרכת. בין היתר נטען כי המשיבה נקטה בהליכים משפטיים נגד המבקש, בהם לא התגונן המבקש, ולכן קיים מעשה בית דין בין הצדדים.

בהחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שומה על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכח שיקול דעת בית המשפט. במקרה דנן לא הובאה בפני עילת ביטול מחובת הצדק, שכן המבקש ידע על הדיון ולא התייצב אליו על דעת עצמו.

בהחלטה על ביטול פסק דין מכח שיקול הדעת הכללי של בית המשפט, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות ואת סיכויי הצלחת המבקש. יצויין כי הגישה המקובלת כלפי בקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה גמישה, על מנת לאפשר את בירור התובענה לגופה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהנמקותיה, ניכר כי ההסברים לאי ההתייצבות הם מסיבות רפואיות, גם אם ייתכן שיכול היה התובע להתייצב לדיון חרף מצבו הרפואי, או לפחות להודיע על כך טרם הדיון. לגבי סיכויי התביעה, גם אם אינם גבוהים, אין לאמר כי אינם קיימים.

התובע לא התייצב על דעת עצמו לדיון ולא הודיע על כך מראש, באופן שגרם טרחה גם לבית המשפט ולנתבעת. לכן לא נראה לי נכון לבטל את פסק הדין כפי שניתן, אולם לא נראה לי נכון גם להותירו כפי שהוא, תוך שנמנע מהתובע יומו בבית המשפט.

כאשר שוקל בית המשפט את השיקולים לכאן ולכאן, וכיוון שמדובר כאן בתובע אשר לא התייצב לדיון, נראה כי קיימת דרך ביניים. מחד גיסא, מוסמך בית המשפט לקבוע כי פסק הדין המורה על דחיית התביעה יעמוד על כנו. מאידך גיסא, מוסמך בית המשפט לבטלו כליל. בהתחשב במרחב סמכות זו, נראה לי שיש בידי בית המשפט גם סמכות ביניים, שפגיעתה בצדדים פחותה, והיא המרת הדחיה למחיקה. בדרך זו, על התובע לשקול מחדש אם יש מקום להגשת התביעה, תוך תשלום אגרה מחודשת, תשלום ההוצאות בגין המחיקה ותוך קביעת מועד מרוחק לשמיעת התביעה ע"פ "התור" של תובענות חדשות.

אשר על כן אני קובע כי פסק הדין מיום 24.5.10 יעמוד בעינו, לרבות ההוצאות שנפסקו בו, אולם במקום דחיית התביעה, תהא רק מחיקת התביעה, על כל המשתמע מכך.

אני קובע עוד, כי שינוי זה בפסק הדין מדחיה למחיקה בלבד, יעמוד בעינו רק אם ישלם התובע לנתבעת את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין, וזאת עד יום 20.8.10. לא ישולמו ההוצאות כאמור – יעמוד פסק הדין המקורי בעינו.

המזכירות תשגר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תש"ע, 12 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: